חברה וקהילה

תמונה: Himanshu Pandey - Unsplash

הקוראים

לעיתון היה מקום מרכזי בבתים רבים ובחיי הקהילה של יוצאי מרכז אירופה ("הייקים"), שהתחילו את היום עם הקפה והעיתון, הכתבות בעיתון היוו נושא לשיחה במפגשים בין אנשי הקהילה בין בני הבית ובשיחות חולין. בעשורים הראשונים העיתון היה עבור חלקם הגדול של המנויים האמצעי היחיד לצריכת מידע חיצוני. לעיתים המנויים חׇלְקוּ את המנוי שלהם עם בני המשפחה או השכנים ועל פי עדות של עובדת לשעבר במחלקת המנויים, הם אף ביקשו שישלחו להם את העיתון למקום הנופש על מנת שלא יפסידו אף גיליון.

סיפורי קוראים וקוריוזים

המקרה המביך של הצוואה

קטע מתוך ספרו של עו״ד משה מרון ז״ל על קורות חייו (באדיבות בתו):

המשרד התל אביבי שלי שכן במשך שנים רבות ברחוב אחד העם 36. מתחתיו בקומת הקרקע היו שני משרדים נוספים: האחד שביצע עבודות תרגומים והשני – הוצאה של עיתון בגרמנית שהופנה אל העולים החדשים מגרמניה שגדשו את תל אביב. כמעט כל הייקים שהכרתי קראו את העיתון הזה בשקיקה מידי יום ביומו והתעדכנו בחדשות, ברכילות, במזג האוויר הים תיכוני ובעוד ענייני היום. היה זה עיתון לכל דבר, שנוצר בעיקר עבור קהל הייקים התל אביבי והודפס על גבי סטנסיל מידי יום. 

באותה תקופה הגיעה אליי לקוחה קשישה מהקהילה של יוצאי גרמניה, ולה שני בנים שאף הם היו לקוחות המשרד. אחד מהם היה רופא והשני אספן שעונים. יום אחד הגיעה הגברת למשרד והודיעה שהיא מעוניינת לכתוב צוואה בהקדם. כעורך דין יכולתי להכין עבורה צוואה ולחתום עליה כעד על מנת לתת לה תוקף חוקי. בצוואה ביקשה ממני הגברת שאכתוב כי לכל אחד מהבנים שלה, שלא באים לבקרה מספיק ושלא אכפת להם ממנה – היא מורישה מכספה סכום של לירה אחת! ״את יתר ההון שלי וכל מה שיש לי אני תורמת לצדקה״ הכריזה בתוכחה פומבית ואני הבנתי שהיא הגיעה מוכנה לפעולת הנקם בשני ילדיה. לאחר שהלכה הכנתי את תוכן הצוואה בשפה הגרמנית, אך מכיוון שהיא ביקשה שהצוואה תתורגם גם לעברית, ביקשתי ממזכירתי שתרד לקומת הקרקע ותתן את הצוואה של הגברת, לתרגום מגרמנית לעברית. למרבה הצער, מזכירתי עשתה טעות… טעות גדולה ומביכה. במקום לפנות ימינה אל משרד התרגומים, היא פנתה שמאלה אל העיתון המקומי בשפה הגרמנית. קשה לתאר במילים איזה שוק חטפתי כאשר כבר למחרת התפרסמה הצוואה בעיתון של היקים. ממש כלשונה, וקשה גם לתאר את המהומה שקמה בקרב היקים בעיר, ואיזה סקנדל עשתה לי אותה הגברת… זו הייתה מעידה קשה עבורי, אי-הבנה טפשית ומביכה שאסור היה שתיקרה. הרגשתי כל כך לא נעים כשהדבר הזה התפוצץ, אבל ממרחק השנים קשה גם שלא לחייך…

עובדי העיתון עם גליונות במערכת העיתון לפני הפצתם לקהל הקוראים

מדוע זכו העיתונים בגרמנית להצלחה לאורך זמן?

בספרם של רן גלעדי ומרדכי נאור "ארץ ישראל במאה העשרים מיישוב למדינה 1900-1950", ישנו פרק מעניין המוקדש לעלייה החמישית (1933-1939) ובו צוין בין היתר, כי כעשרים אחוז מכלל העולים בשנים אלה היו יוצאי גרמניה. אם נוסיף אליהם את העולים מאוסטריה וצ'כוסלובקיה שהיו בעלי תרבות ושפה גרמנית, נגיע למסקנה כי רבע מכלל העלייה החמישית בא ממרכז אירופה. עד העלייה חמישית חלקם של העולים מארצות דוברות גרמנית היה מבוטל. עוד מציינים גלעדי ונאור, כי בניגוד לעולים ממרכז אירופה שהיו מנוכרים לסביבתם בארץ מוצאם, רוב העולים מגרמניה המשיכו לראות את עצמם חלק מהתרבות הגרמנית, שהיו גאים בה, והספוגה כל כך בדמם, גם לאחר שארצם הקיאה אותם מקרבה. עוד בהקשר של (חוסר) השתלבותם של העולים מגרמניה ודבקותם בתרבות המוצא, כותבים גלעדי ונאור כי בפגישה בין עולי גרמניה לרוב הוותיק, שכלל את עולי העליות הקודמות והיישוב הספרדי המושרש, הייתה טעונה רגשות הסתייגות הדדית ואי-הבנה, לפעמים עד כדי עויינות. ה"ייקים" הואשמו בנטייה להסתגרות ולהתנכרות להווי החיים בארץ החדשה. 

המפרסמים

בנוסף לקוראים היו המפרסמים שפרסמו מודעות בעיתון. בתחילה, מייסד העיתון הסתייג מפרסומות אך עם הזמן הפכו אף הפורסומות לחלק מהעיתון והמפרסמים לגורם משמעותי ושותפים לצמיחה.

עם הזמן והצלחתו של העיתון, לצד בהיותו בעל קהל מנויים נאמן, היווה העיתון פלטפורמה אטרקטיבית בעבור העסקים המפרסמים כאשר הפרסום נעשה דרך משרדי הפרסום, בעיקר בבעלות יקים. מצד אחד העיתון סייע למשרדי הפרסום וללקוחותיהם לגדול ומצד שני היווה הפרסום מקור נוסף להגדלת הרווחים וצמיחת העיתון. על האבוצוליה המרתקת של הפרסומות  בעיתון ובכלל, אפשר לערוך מחקר נפרד.

 

הקליקו לשיתוף העמוד: