ציר זמן
הפרסום אודות העיתון שעתיד לצאת
דף A4 בגרמנית בישר על העיתון שעתיד להתפרסם. הוא נשא את הכותרת PRIVATE CORRESPONDENZ (בעברית: ״התכתבות פרטית״). מתחת לכותרת נכתב: ״תרגום חדשות היום העדכניות ביותר מהעיתונות היומית המתפרסמת בפלשתינה. הכָּתַב: ש. בלומנטל, מרחוב אחד העם 77A, תל אביב״. מתחת נרשם מחיר מנוי חודשי בתל אביב, מחוץ לתל אביב ובחו"ל וכן נאמר שהדף יופיע מדי יום. בהמשך, תחת הכותרת "תחזית", פרס בלומנטל את חזונו עבור הלקוחות העתידיים שלו: ״ה-PC שמה לה למטרה לדווח לכל אלה שעדיין לא יכולים לקרוא את העיתונות המקומית על האירועים השוטפים בשפה הגרמנית. העיתון יביא תרגום מעיתוני הבוקר העבריים עוד באותו יום עד לביתם לקראת הצהריים. התרגום יהיה מעיתונים שונים כך שלא תתקבל תמונה חד צדדית והקורא יוכל לקבל השקפה עצמאית בענייני היום.״
פרסום הדף הראשון של העיתון
הפרסום כלל 11 ידיעות שתורגמו מעיתון "הארץ" שהופיע יום קודם. מאותו יום ואילך יצא ה-PC מדי יום בין הימים ראשון עד שישי. מספר הדפים החל לעלות ל-2–4 דפים. בתחילת דצמבר 1935 התחיל להתפרסם קורס עברית בעיתון עם תרגילים על פי ספר שבלומנטל הוציא עוד קודם לכן בגרמניה. כעבור מספר שבועות הופיעה הפרסומת הראשונה בעיתון אם כי היא נראתה כמו עוד ידיעה רגילה. מספר המודעות גדל במהירות בחודשים הבאים.
הפעילות מתרחבת
החלו להתפרסם 2 מהדורות ביום, כפי שהיה נהוג בשאר העיתונים. מהדורה מוקדמת בין 8–10 בבוקר ומהדורה נוספת בסביבות 13:30.
הבריטים אוסרים על הוצאת העיתון
בסוף אוקטובר 1936 (כשנה מיום הוצאת הגיליון הראשון) אסרו השלטונות הבריטיים על הוצאת העיתון בטענה שלבלומנטל לא היה רישיון להוצאת עיתון. הגיליון האחרון הופיע ב-29 לאוקטובר 1936.
לא ברור מה הביא את הבריטים להחלטה להטיל את האיסור. קיימות שתי סברות: הראשונה, שעקב הפרעות של הערבים הוטל פיקוח יותר חמור של הבריטים על העיתונות; והשנייה, שידו של מישהו מן המתחרים הייתה בדבר.
מתחרה חדש
לקראת סוף 1936 או תחילת 1937, מעודד מהצלחתו של בלומנטל, החליט עולה אחר בשם ד״ר פרידריך רייכנשטיין להוציא גם הוא עיתון בשם "ידיעות היום". לפי דבריו: "תיארתי לעצמי, אם יש עיתון אחד שמצליח, יהיה מקום גם לעיתון שני". הוא יצא בפורמט זהה – תרגום של ידיעות מעיתונים עבריים, לימוד עברית ופרסומות, ועל אותו גודל דף.
בחודשים שבהם נאסר על בלומנטל להוציא את העיתון, ביסס העיתון החדש "ידיעות היום" את מעמדו ובין היתר במכתב לקוראיו הכחיש את ההאשמה נגדו שהוא זה שהלשין לבריטים בעניין העיתון של בלומנטל. האיסור על הוצאת העיתון ארך 5 חודשים. בזמן הזה גייס בלומנטל עורך בעל תואר אקדמאי בשם ד״ר הירש, פיתח קונספט חדש לעיתון שלו וגייס מפרסמים נוספים.
העיתון של בלומנטל חוזר במהדורה מחודשת ומורחבת
ב-1 באפריל 1937 יצא העיתון שוב תחת השם בלומנטלס נויסטה נכריכטן – ״Blumenthal's Neuste Nachrichten״ (הידיעות החדשות של בלומנטל) ובקיצור ״BNN״. העיתון נשאר על אותו גודל דף אך היקפו גדל ל-12 דפים מהם 5 עמודי מודעות. ואחר כך באמצע השבוע היה עיתון של 3–6 עמודים וביום שישי עד 20 עמודים. המקורות של הידיעות התרחבו – לצד תרגום מהעיתונים המקומיים היו גם כתבות מה-Daily Telegraph ומעיתונים בציריך, במינכן ובפראג.
העיתון ממשיך להתרחב
בעיתון הופיעו כל תוכניות הרדיו השבועיות, בשבוע שאחריו נוספה סקירה שבועית של שני דפים של הבורסות ותשבץ נושא פרסים עבור הקוראים. בסוף אפריל יצאה הודעה לקוראים על הסכם עם העיתון הכלכלי Palnews שיעדכן את הקוראים בחדשות הכלכליות הכי מעודכנות. נוסף מדור ספורט, ניתנה תוספת מפה, מדור לאישה, קריקטורות ובדיחות.
לכל המאוחר ב-1938 אך יתכן שגם מוקדם יותר החלו להופיע מאמרים שנכתבו על ידי כתבי העיתון, היות ואז התחיל לעבוד עבור העיתון שלום בן חורין וגם ד״ר איוון ליליינפלד שהפך לעורך הראשי.
המהדורה המודפסת הראשונה
בחודש מאי 1937 יצאה המהדורה הראשונה של העיתון שהודפסה במכונת דפוס. זה היה עיתון יום שישי. לא כל העיתונים וגם לא בכל ימי השישי הודפס העיתון במכונת הדפוס. מאמצע אוקטובר נעטפו עיתוני יום שישי במעטפת בריסטול כחולה.
היה חשש לעבור לעיתון מודפס במכונת דפוס היות והייתה אווירה עוינת לעיתון וכל עוד הוא היה בהדפסה פשוטה הוא הצטייר כדבר זמני והיה חשש שעיתון ממוסד יעורר התנגדות. אמנם לא הייתה תגובה מידית אך התברר מאוחר יותר שהחשש של בלומנטל היה מבוסס.
ההתנגדות לעיתון בגרמנית
בתחילת 1940, כשבלומנטל החליט לצאת במהדורה של עיתון יומי רגיל, להעביר את העיתון סופית להדפסה קבועה במכונת דפוס ולהחליף את שמו ל"ידיעות חדשות", מוסדות היישוב יזמו פעולות כנגד העיתון שגרמו להתנגשות בין הצדדים. כבר שבועות מראש חבר בלומנטל לצורך כך עם לאו לסמן שניהל מגעים עם "הוועד הציבורי" שהעמיד דרישות מסוימות, אך הם לא הצליחו להגיע לעמק השווה. לאחר דיונים מתמשכים הוסכם ש״ידיעות חדשות״ תפרסם 40% מהטקסטים בעברית והיתר בגרמנית וכך הופיע העיתון המודפס ב-29 ינואר 1940 בארבע כפולות – 8 עמודים. חמישה בגרמנית ושלושה בעברית. חשיבות השפה העברית הודגשה במאמרים ובפרסומת אך כל זה לא הועיל. על אף פעולות העיתון לשילוב טקסטים בעברית נמשכה ההתנגדות הגדולה בציבור. בנוסף, הוגשה מחאה כנגד העיתון לעיריית תל אביב, שהחליטה שהעיתון החדש מסכן את העיתונות העברית והוועד הציבורי מיד הצטרף להתנגדות. על כן כבר ב-4 בפברואר 1940 חזר העיתון לפורמט הקודם הקטן והמשוכפל בשם הקודם ״BNN״ ובשפה הגרמנית בלבד.
ממשיכים למרות ההתנגדות
לאורך זמן לא ניתן היה להניע את בלומנטל מהרעיון להדפיס את העיתון בפורמט יותר גדול, והפעם בלי ליידע את מוסדות היישוב. כבר בסתיו של אותה שנה. בתחילה הודפסו מספר עיתוני סוף השבוע ומנובמבר 1940 הוחל שוב בהדפסת כל העיתון בפורמט הגדול שלו.
המחסור בנייר גרם לכך שהפסיקו את ההוצאה של אחר הצהריים של העיתון וגם ערכו שינויים בעימוד על מנת לחסוך מקום ולהכניס יותר תוכן.
פצצה בבית הדפוס של העיתון
לאורך כל הזמן היו איומים כנגד מוציא העיתון והעובדים שלו ובקיץ 1942 התגברו האיומים ולעיתים הוצתו הקיוסקים שמכרו את העיתון. עיתונים שהובלו לירושלים הוצתו עם הגעתם ובלומנטל שילם לעובדים המאוימים משכורת כפולה ודמי סיכון בנוסף לביטוח שעשה להם – כדי שיוכל להמשיך להדפיס ולהפיץ את העיתון.
ב- 12 ביוני 1942 הייתה ההתקפה הקשה ביותר על העיתון. בלילה שבין שישי לשבת הונחה פצצה בבית הדפוס וגרמה לפיצוץ עז שהוציא מכלל שימוש את רוב מכונות הדפוס, כפי שנכתב בעיתון עצמו שיצא לאחר יומיים. נגרם גם נזק למוסכים סמוכים בעקבות השריפה שפרצה.
נוסף להתנגדות הקיימת לעיתון בגרמנית הופיעו זמן קצר לפני כן רמיזות בעיתונות העברית על כך שהעיתון ״BNN״ שיתף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי שבאותו זמן הטיל את מדיניות הספר הלבן.
ההתקפה הזו גרמה לבלומנטל הפסד כספי ניכר אך אם היה בכוונת התוקפים להפסיק את הוצאת העיתון הם לא הצליחו בכך. ביום ראשון ה- 14 ביוני יצא העיתון כמעט ללא שינוי מהפורמט הרגיל, בלומנטל מצא בית דפוס בירושלים והעיתון יצא לאור. אך מיד הובהר לבית הדפוס הירושלמי הסיכון שבהדפסת העיתון בגרמנית והעיתונים הבאים כבר הודפסו בפורמט הקטן המשוכפל במשך כמעט שבועיים.
הוחזר השם ״ידיעות חדשות״ לעיתון
שינוי השם הוא לא עניין של מה בכך והוא משקף את עמדת העיתון ביחס למאבק השפה. השינוי הזה מגיע אחרי שנה של התנקלויות שהגיעו לשיאן בהטמנת הפצצה בבית הדפוס של העיתון.
יום רמת הכובש כנקודת מפנה ביחס ל״ידיעות חדשות״
18.11.1943 היה יום מפנה ביחס של מוסדות הישוב לעיתון ״ידיעות חדשות״ זה היה גם היום שנקרא גם "יום רמת הכובש". באותו היום הוכרזה על ידי עיתוני הישוב פעולה כנגד הצנזורה של הבריטים וגם עיתון "ידיעות חדשות" השתתף בפעולה הזו. ההשתתפות הזו הייתה בעלת סיכון לקיום העיתון אך יחד עם זאת, היא הצביעה על הנאמנות של העיתון למוסדות היישוב, והיא גם שגרמה לכך שהעיתון קיבל את הלגיטימציה של מוסדות הישוב. לקריאה נוספת על פרטי האירוע לחצו כאן.
המחסור בנייר
ב 18 אוגוסט 1944 פנה בלומנטל לקוראי העיתון שלו וכתב שעקב צמצומים בכמות הנייר יוכלו כל 2 מנויים לקבל רק עיתון אחד וביקש מהם להציע הצעות שהעיתון מצידו יעשה ככל שביכולתו להיענות להצעות. גם מודעות הפרסומת צומצמו ביותר ונעשה מאמץ לא לקפח איש מן המפרסמים, אבל הלחץ איים על העיתון. בלומנטל ניסה להשיג נייר בכל דרך אפשרית כדי לקיים את העיתון, גם בשוק השחור.
בסוף אוגוסט 1944 הייתה פשיטה של משטרת המנדט ואז התגלה עניין הנייר הלא חוקי. כעונש נסגר העיתון לזמן בלתי מוגבל אך לאחר 3 שבועות, בעקבות תרגיל של בלומנטל שוב הופיע העיתון –
בלומנטל הפך את החברה שלו לעסק שיתופי של שבעה שותפים שהיו העורכים והעובדים הבכירים ואז החברה ה"חדשה" קיבלה רישיון.
זה התבטא בכך שבכותרת העיתון הוסר הכיתוב "בהנהלת בלומנטל" אך בפועל שום דבר אחר לא השתנה בעיתון או בבית הדפוס.
תפוצה בימי המצור על ירושלים
באביב 1948 אחרי ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה היהודית התעוררו בעיות חדשות לעיתון, ירושלים הייתה נצורה והייתה בעיה באספקה של מזון לא כל שכן של כל העיתונים, מערכות העיתונים היו כולן בתל אביב והעיתון לא יכול היה להגיע לירושלים.
שלום בן חורין, הכתב בירושלים שלא רצה להשאיר את קהל הקוראים שלו ללא ידיעות, פנה לידידו תאודור פרידריך מייזלס מוינה ויזם הוצאת חירום של עיתון ידיעות חדשות בירושלים וכך קיבלו מנויי ידיעות חדשות גם בזמנים הקשים ההם עיתון של 4 עמודים ובסוף השבוע עיתון של 12 עמודים.
מייסד העיתון נפטר
שנה לפני קום המדינה ולאחר אתגרים רבים, העיתון מתבסס כאחד העיתונים הגדולים וזוכה לתפוצה רחבה אך זיגפריד שלום בלומנטל לא זוכה להנות זמן רב מפרי עמלו והוא נפטר מדום לב בהיותו בן 55 בלבד.
הבעלות על העיתון עברה בירושה לרעייתו ולאחר פטירתה לשתי בנותיו ובעלה של אחת הבנות, העיתון המשיך להתנהל ע"י עובדים ואף הגיע לשיא תפוצתו בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה ה-20.
העיתון התקבל בציבוריות הישראלית.
סגירת העיתון המתחרה ״ידיעות היום״
לאחר תקופה של ירידה במספר הקוראים בין בשנים 1960 ל-1964, בשנת 1965 חלה עלייה שניתן לייחס אותה לסגירת העיתון היומי ״ידיעות היום״, שהיה המתחרה הישיר היחיד של העיתון.
העיתון ״ידיעות חדשות״ נסגר
הקליקו לשיתוף העמוד: